<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת מטות</h1>
<h2>דף כג.</h2>
וד' יסלח לה [במדבר ל']. בא ללמד על בת שנדרה ולא ידעה כי הפר לה אביה ואפי' הכי עברה על נדרה דצריכה סליחה. ופסק דיש לה סליחה אע"ג שהיתה מתכונת לעבור על דת. משל למתכוין לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר כבש, שיש לו סליחה, וטעון סליחה. אם המופרין צריכין סליחה ק"ו לשאינן מופרין. [פירוש] אם דברים המותרים בעי סליחה משום כוונה ק"ו למתכוין לדבר האסור [ועשה איסור].
<h2>דף לב:</h2>
ופסק כשפותח בחרטה אין מתירין לו עד שיהא לבו ופיו שוין בחרטה. ופסק שאין פותחין בנולד, פי' אם החרטה בא ע"י דבר שנולד בו לאחר נדרו לא הוי חרטה, ואפי' אמר הוא בעצמו אלו הייתי יודע דבר זה הנולד לא הייתי נודר או נשבע אין מתירין לו. ודוקא בנולד שאינו מצוי ותדיר, אבל בנולד (שאינו) מצוי ותדיר מסיק בפרק [ארבעה] נדרים [כ"ג ע"א] דפותחין ומתירין. ופסק ה"ר אליעזר ממיץ דהא דאין פותחין בנולד ה"מ כשאינו מתחרט אלא מנולד ואילך, אך אם היה מתחרט מעיקרו ואח"כ בא לו הנולד מתירין, ואפי' ע"י נולד וראיה דאמרינן [שם כ"א ע"ב] וכדו תהית, ואת לבך עלך וכו' ואינו חוקר עליו אם חוזר כן מחמת נולד שאינו מצוי. וכן פסק אע"ג דאין פותחין בנולד, מ"מ פותחין בתנאי נולד. כלומר אם קודם [שבא] הנולד אמר מתחרט אני בנדר זה שמא יבא נולד, ואח"כ בא נולד או שאמר מתחרט אני בעבור זה שיש בו, ומשקר שאין בו, ואח"כ בא אותו דבר מתירין לו.
